ענת מתיימרת להיות לא אסטרטגית וכמובן שהיא כן כזו, אך העיקר להאשים את ביזו ככזה ואת לבנה ואת גילי.
ענת טוענת שלגילי יש "גרופים" ו"יס-מנים" וחברים נאמנים שנותנים לו רוח גבית ומחזקים אותו. ואילו היא לא מחפשת בנרות כאילו אנשים בקבוצה ואחרי שהיא שופכת את אשר במוחה הזדוני לחבריה, היא מייד שואלת אותם "נכון?" "אתה מסכים איתי?" היא לא תשאל "מה דעתך? איך אתה רואה את זה".
גילי הוא סוג של תמונת ראי לענת, שמנסה בכל הכח להיות גם היא מסמר המסיבה, מרכז העיניינים ולא מצליח לה. היא מנסה להיות טובה למרות שרוב הזמן "לא בזיין שלה" להיות טובה והכל הצגה מצוצה מהאצבע, והיא בעצמה בוחנת את מידת הטוב והנדיבות של גילי (בעוד היא קטנונית גדולה. אז מה זה להיות בן אדם טוב בעיניה?
אדם שפיו וליבו שווים?
למי אין מודעות עצמית?לה או לגילי?
גילי יודע בדיוק מה הוא עושה ולמה הוא עושה.
היא רואה את עצמה? בסך הכל כואב לה כי גילי אדם חופשי ומאושר, משוחרר ופעיל, ומתאמץ להנות מכל רגע.
ומה היא? זקוקה לרעל ולשכרות כדי להיות 5 דקות משוחררת עד שהיא תקיא את עצמה לדעת ובדרך תכפה את עצמה על משהו שיחבק אותה ויעזור לה להגיע לשירותים או למיטה.
היא פטאטית לא קטנה, לצערי.
היא זקוקה לטיפול אישיות, היא עדיין באבל על אמא שנפטרה, היא מדוכאת וחשוכה. עייניה לרוב כבויות, וכשהן פתוחות היא צרת עין. היא מדברת וחיה מתמהיל של דיכוי ומירמור ועצבות.
הלוואי והעזרה הנפשית בארץ היתה הרבה יותר נגישה לאנשים.
ענת טוענת שלגילי יש "גרופים" ו"יס-מנים" וחברים נאמנים שנותנים לו רוח גבית ומחזקים אותו. ואילו היא לא מחפשת בנרות כאילו אנשים בקבוצה ואחרי שהיא שופכת את אשר במוחה הזדוני לחבריה, היא מייד שואלת אותם "נכון?" "אתה מסכים איתי?" היא לא תשאל "מה דעתך? איך אתה רואה את זה".
גילי הוא סוג של תמונת ראי לענת, שמנסה בכל הכח להיות גם היא מסמר המסיבה, מרכז העיניינים ולא מצליח לה. היא מנסה להיות טובה למרות שרוב הזמן "לא בזיין שלה" להיות טובה והכל הצגה מצוצה מהאצבע, והיא בעצמה בוחנת את מידת הטוב והנדיבות של גילי (בעוד היא קטנונית גדולה. אז מה זה להיות בן אדם טוב בעיניה?
אדם שפיו וליבו שווים?
למי אין מודעות עצמית?לה או לגילי?
גילי יודע בדיוק מה הוא עושה ולמה הוא עושה.
היא רואה את עצמה? בסך הכל כואב לה כי גילי אדם חופשי ומאושר, משוחרר ופעיל, ומתאמץ להנות מכל רגע.
ומה היא? זקוקה לרעל ולשכרות כדי להיות 5 דקות משוחררת עד שהיא תקיא את עצמה לדעת ובדרך תכפה את עצמה על משהו שיחבק אותה ויעזור לה להגיע לשירותים או למיטה.
היא פטאטית לא קטנה, לצערי.
היא זקוקה לטיפול אישיות, היא עדיין באבל על אמא שנפטרה, היא מדוכאת וחשוכה. עייניה לרוב כבויות, וכשהן פתוחות היא צרת עין. היא מדברת וחיה מתמהיל של דיכוי ומירמור ועצבות.
הלוואי והעזרה הנפשית בארץ היתה הרבה יותר נגישה לאנשים.