לפי איך שנראה הבוקר

הסכסוך בין אברהם ונגר נוצר בגלל התנהלות אברהם בשעת שיחה:

אברהם בחור רגיש, כמו רובנו, אבל כשהוא נפגע הוא מסתיר זאת: הוא מחייך/לועג/"מחזיר". זו התנהגות שהוא גאה בה; הוא מספר שהוא לימד את עצמו לנהוג כך (להסתיר את רגשותיו) כי גדל בסביבה קשוחה. התגובה הזו שלו גורמת לנו להרגיש שהוא אנטיפת/שחצן/חצוף, כי אנו רואים שהדברים שלנו לא "מזיזים" לו, מה שמטריף את חוש הצדק שלנו וגורם לנו להתקומם ולחבוט בו שוב. אבל החבטות שלנו שוב גוררות ממנו אותה תגובה וכך נוצר מעגל שבו אנו כועסים יותר ויותר (ואברהם נפגע יותר ויותר).

בין אברהם לספיר:

הוא כועס עליה משום שהיא מדברת עם נגר. אורי כהן אמר לספיר דבר חכם: "[אברהם צריך] להעריך את האצילות שלך בזה שאת מראה פנים ליריב". דא עקא, אברהם רחוק מהמושג "אצילות". ולמה? כי רק מלך אמיתי, שבטוח במקומו, יכול להיות לארג' ולתת - להראות אצילות.