עד הדקה האחרונה: אתמול בשיחה עם מריה, מירב מתחילה כך:
"ממש נקשרתי אליכם, קשה לי לעזוב אתכם" נאנחת. פורצת בבכי מזוייף.
- מחמיאה לצוות ההפקה: "בלעדיהם הייתי כבר 20 פעם בחוץ" (לא מעורר תהיות?)
כל שנייה קראו לי לחדר, כאילו דודה שלי הלכה"
-מחמאות לאורלי "נשרף לי הלב, אני גמורה" (יעני, אורלי תמשיכו להצביע לי)
-אני מאד שמחה במהות שלי, אבל היו לי הרבה של אללה יסטור, אני לא בוכה לאלוהים...הייתי מתמוטטת על ההגה וצורחת..."
- "בסך הכל נהניתי פה..וייב טוב פה עם הרוב ,...חברויות על"
"תומר אמר לי: " כל הגרעין מחכה לך, כמה זה מחמם את הלב". תומר, אל תשכח אותי, תמשיכו להצביע לי.
"בהתחשב שכשנכנסתי לפה הייתי בטוחה שאני עומדת להכיר מפלצות. אמרתי לאייל בעלי: אייל, הם לא יבחלו בשום אמצעים, הלך עלי. אני נכנסת לשיא הטרור, טרוריזם אמיתי."
אייל אמר לי: "אם לא טוב לך, יש מדרגות! עלי ולכי הביתה!"
צנזור על המשך השיחה. בהפקה הלכו לנגב את הדמעות!