ואמילי עונה לה ״נראה לך, שאנחנו לא מדברות שלושה ימים ואני אתן לך קונסילר״….כשאני אומרת שבילדה הזו קיים רוע שלא נתקלים בו. הדר, כנראה ענתה לה ומשם זה התפתח לעוד מריבה. לאמילי יש מזל אחד, שהיא רבה עם הדר, כי הדר, עוד יכולה לשמור על גבולות הטעם הטוב. אצל אמילי, ״ אין לה אלוקים״…. הרוע ניבט מהפרצוף שלה. כמובן, מייד רצה לספר לאור, לקבל תמיכה ואור כמו ילד טוב שאמא סטלה ביקשה שישמור עליה, לוקח את התפקיד ברצינות, מה גם שזה נגד הדר, אז הוא מרוויח שתי ציפורים במכה אחת. הדר שופכת את הלב, בפני חיים, שמה יש לו אמפטיה אליה. רק להסתכל הפרצוף של אמילי, הרוע ניבט מכל זווית, גם כשהיא צוחקת, זה צחוק זדוני ורע. אבל היא משרתת את העלילה, אז מה רע? איפה הבגרות של הדר, ואיפה ילדת הטיקטוק הרעה? שמיים וארץ.
דנה א.